החלטה בתיק ס"ע 38495-01-11

1.         בפני בקשת המבקשים לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם כתנאי מוקדם להמשך בירור תובענה זו.

2.         ואלו נימוקי הבקשה:

א.      המשיב הינו עובד זר (תושב ואזרח הודו) אשר אין לו נכסים בארץ הניתנים למימוש, אם וככל שבית הדין יחייב את המשיב בהוצאות לטובת המבקשים.

ב.       לפני מספר חודשים העיד המשיב בעדות מוקדמת ועדותו מעלה ספקות באשר לסיכויי זכייתו בתביעה. יתר על כן, בתום דיון העדות המוקדמת שולם למשיב סכום שלא היה שנוי במחלוקת.

ג.        בהעדר כתובת של המשיב בארץ ובהיותו תושב חוץ ייגרם עוול מבקשים אם הוצאות המשפט לא יובטחו על-ידי ערובה מתאימה.

3.         ואלו נימוקי ההתנגדות בקליפת אגוז:

א.         סיכויי התביעה של המשיב גבוהים.

ב.         חיובו של המשיב בהפקדת ערובה תחסום בפניו את זכות הגישה לערכאות.

דיון והכרעה

4.         מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא (ראו: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ נא (3) 577,628).

5.         לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות גישה לערכאות, הקים לו המחוקק את החריג לו בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"). תקנה זו מסדירה את סוגיית הפקדת ערובה ואומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בתי הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת את הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה  (סדרי-דין), התשנ"ב  - 1991.

            ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בפסק דין ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU  (ניתן ביום 16.7.03 ), שם נקבע, בהקשר הצריך לעניינו, כי מקום בו מדובר בתובע שהינו עובד זר יש לברר תחילה האם הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג וככל שנמצא כי כך הדבר - יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל. ובמידה ולא - יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; יגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין.

מן הכלל אל הפרט

6.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן:

א.         ראשית יצויין, כי הודו היא מדינה החתומה על אמנת האג ולפיכך בהתאם להלכת פתחי אבו נאסר שהובא לעיל יהיו שיקולי בית הדין לעניין החיוב בהפקדת ערובה דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל, דהיינו: ככלל לא תוטל על התובע חובת הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו.

ב.         בענייננו, מקריאת כתב התביעה וכתב ההגנה עולה כי קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית בנוגע לזכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות כגון, דמי חגים, חופשה, הבראה, הפרשי שכר מינימום, שעות נוספות וכו. המבקשים טוענים בכתב ההגנה כי המשיב עזב במפתיע את עבודתו וכי אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. בכל מקרה ברור, כי לא ניתן בשלב מקדמי זה לקבוע כי מדובר בהליך מופרך במיוחד לנוכח העובדה כי בכתב ההגנה שהוגש על-ידי המבקשים מודים הם בזכאותו של המשיב לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים (אמנם בסכומים נמוכים מהנתבע בכתב התביעה), אך יש בכך כדי להצביע על אי מופרכות כתב התביעה.

7.         סוף דבר - הבקשה נדחית.

5129371

5129371